החלטה בתיק ע"א 4092/13 - ג'

1.             לפני בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט י' פרסקי), בתיקי פש"ר 3028/07 ו-3029/07, שניתנה בתאריך 28.4.2013, ובגדרה, בין היתר, בוטלו צו כינוס הנכסים וצו עיכוב ההליכים, שהוצאו לפי בקשתם של המבקשים, בתאריך 25.1.2007.  

           אביא להלן את הנתונים הדרושים להכרעה.

רקע וההליכים בפני בית המשפט קמא

2.             המבקשים הם בעל ואשה, אשר על פי טענתם נקלעו לחובות כספיים, שבגינם התנהלו כנגדם הליכי גבייה שונים בלשכות ההוצאה לפועל, לאחר שעסק שהיה בבעלותם נשרף כליל. על רקע זה הגישו המבקשים, בעצמם, בשנת 2007, בקשה להכריז עליהם כפושטי-רגל.

3.             בתאריך 25.1.2007 ניתן על ידי בית המשפט המחוזי הנכבד בבאר-שבע (השופטת ר' ברקאי) צו לכינוס נכסיהם של המבקשים (תיקי פש"ר: 3028/07 ו-3029/07), במסגרתו חויבו המבקשים, בין היתר, לשלם לקופת הכינוס, לטובת נושיהם, סך של 1,000 ש"ח בחודש. כן ניתן, במסגרת ההחלטה האמורה, צו לעיכוב הליכים, לפי סעיף 22(א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: פקודת פשיטת הרגל).

           בהמשך מונתה המשיבה 2 לתפקיד מנהלת מיוחדת לנכסי המבקשים, ולאחר שהמבקשים הוכרזו כפושטי רגל, בתאריך 1.7.2007, מונתה המשיבה 2 לתפקיד נאמנה על נכסיהם.

           במסגרת הליך פשיטת הרגל נמכר בית מגוריהם של המבקשים. תמורת המכר, בניכוי חובם של המבקשים לנושה מובטח - הועברה לקופת פשיטת הרגל.

           נוכח טענות שונות של המבקשים, כנגד הנאמנה, על רקע אופן ביצוע הליך המכירה של בית מגוריהם - חדלו המבקשים מלשלם את התשלומים החודשיים שהושתו עליהם והפסיקו להגיש את הדו"חות החודשיים לכונ"ר.

4.             בתאריך 20.12.2012 הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בקשה למתן צו הפטר. הנאמנה התנגדה לבקשה מהטעם שהמבקשים לא עמדו בתנאי צו הכינוס, צברו חוב פיגורים בתשלומים החודשיים לקופת פשיטת הרגל, וכן לא הגישו דו"חות חודשיים, כנדרש.

           בית המשפט קמא הנכבד דחה, בתאריך 16.1.2013, את בקשת המבקשים למתן צו הפטר, בקובעו כי יש ממש בטענות הנאמנה, אך יחד עם זאת, העניק למבקשים ארכה להסרת מחדליהם (לרבות תשלום חוב הפיגורים בסך של כ-50,000 ש"ח) וזאת עד לתאריך 3.3.2013. בהחלטתו האמורה התריע בית המשפט המחוזי הנכבד כי באם המבקשים לא יסירו את מחדליהם עד למועד שננקב בהחלטתו, "לא יהיה מנוס מלשקול את ביטול ההליכים". 

           המבקשים לא הסירו את מחדליהם עד למועד האמור, וחלף כך פנו בתאריך 10.3.2013, לבית המשפט המחוזי בבקשה לפרוס את חוב הפיגורים לתשלומים כך שהם ישלמו סך של 10,000 ש"ח במזומן, ואת היתרה בתשלומים בסך של 2,000 ש"ח לחודש, וזאת בנוסף לתשלומים החודשיים שעליהם לשלם מכוח צו התשלומים (1,000 ש"ח), וכן יגישו דו"חות חודשיים החל מחודש ינואר 2013, בצירוף אסמכתאות. הנאמנה מסרה את התנגדותה לבקשה, בתאריך 23.4.2013.

5.             בעקבות האמור בפיסקה 4 שלעיל ניתנה, בתאריך 28.4.2013, החלטתו של בית משפט קמא הנכבד, מושא הערעור. בית המשפט קמא הנכבד ראה בהתנהלות המבקשים, ובאי-הסרת מחדליהם חרף הזדמנויות שניתנו להם לעשות כן, ניצול לרעה של ההליך וזלזול בהחלטות שניתנו במסגרתו, ולפיכך הורה על ביטול צו כינוס הנכסים וצו עיכוב ההליכים שניתנו בתאריך 25.1.2007; כן נתן בית המשפט קמא הנכבד בהחלטתו הוראות בעניין: תשלום שכרה של הנאמנה, חלוקת יתרת הכספים המצויים בקופת הכינוס לנושים ושכרו של הכונ"ר. בתוך-כך, הורה בית המשפט קמא הנכבד על שחרורה של המשיבה 2 מתפקידה כנאמנה על נכסי המבקשים.

6.             על ההחלטה הנ"ל (שהיא "צו בפשיטת רגל" במשמעות סעיף 182 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980), הוגש, בתאריך 9.6.2013, הערעור - ובגדרו מעלים המבקשים שלל טענות כנגד הנאמנה, אשר התנהלותה היוותה, לגרסתם, את "הטעם המכריע" למחדליהם. לטענת המערערים בית המשפט קמא הנכבד קיבל החלטה בעלת משמעות קיצונית, בדבר ביטול הליך פשיטת הרגל שהתנהל בעניינם, וזאת מבלי ששמע את גרסתם, מבלי לערוך בירור מעמיק של טענותיהם כנגד הנאמנה ומבלי שבחן אפשרויות אחרות  - ובכך שגה.

7.             כאן המקום לציין כי בית המשפט המחוזי הנכבד הורה על עיכוב ביצוע ארעי של החלטתו האמורה, עד לתאריך 15.9.2013, על מנת לאפשר למבקשים להגיש בקשה מתאימה לבית משפט זה. רק בתאריך 24.10.2013 הוגשה הבקשה שלפני, אשר הוכתרה כ"בקשה דחופה ביותר לעיכוב ביצוע פסק הדין". בהחלטתי מאותו היום הוריתי למשיבים להגיש את תגובתם לבקשה, עד לתאריך 14.11.2013, והם עשו כן. להשלמת התמונה יצוין כי ביני לביני, בתאריך 30.10.2013, הגישו המבקשים בקשה נוספת שהוכתרה על ידם כ"בקשה דחופה ביותר במעמד צד אחד לעיכוב זמני של כלל ההליכים בהוצאה לפועל" - שאותה דחיתי בהחלטתי מאותו היום, בין היתר לנוכח השיהוי שדבק בהגשת הבקשה המקורית.

טענות הצדדים

8.             לטענת המבקשים סיכויי הערעור להתקבל גבוהים, וגם מאזן הנוחות נוטה לטובתם. בהקשר אחרון זה טוענים המבקשים כי המשיבה 2 התנהלה בחוסר מעש במשך למעלה מ-3 שנים, שבמהלכם לא פעלה כדי לסיים את הליך פשיטת הרגל בעניינם, ועל כן לא ייגרם כל נזק בעקבות עיכוב ביצוע זמני של החלטת בית המשפט המחוזי הנכבד עד להכרעה בערעור. מנגד, הנזק שייגרם למבקשים, לגישתם, באם לא יינתן בידיהם הסעד המבוקש הוא ממשי. לטענת המבקשים, כיום, לאחר שכל רכושם נלקח במסגרת הליך פשיטת הרגל, ולאחר כ-6 שנים שבהם עוכבו הליכי ההוצאה לפועל שהתנהלו כנגדם - הם מוצאים עצמם "נרדפים" על-ידי נושיהם, ללא יכולת לפרוע את חובותיהם ולפתוח "דף חדש" בחייהם. עוד יצוין בהקשר זה כי המבקשים מתארים מצב אישי ומשפחתי קשה שאליו נקלעו, בין היתר, בעקבות ביטול הליכי פשיטת הרגל בעניינם, אשר מטעמי צנעת הפרט אמנע מלפרטו כאן.

9.             המשיב 1, כונס הנכסים הרשמי, מטעים בתגובתו, כי הבקשה שלפני הינה בקשה למתן סעד זמני עד להכרעה בערעור - ולא בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין. לגופו של עניין נטען בתגובת המשיב 1 כי: "נוכח נימוקי הבקשה, מצבם של המבקשים וכן לאור העמדה, אשר הכונס הרשמי מתעתד להציג בפני בית המשפט הנכבד במסגרת ההליך דנא, לא יתנגד הכונס הרשמי לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל עד מתן פסק דין בערעור, וזאת ככל שאלה ננקטים נגד המבקשים".

10.          המשיבה 2, מסרה בתגובתה כי אין ממש בטענותיהם של המבקשים כנגדה, אך היא נמנעת מלהגיב להן בשלב זה ותעשה כן במענה לערעור גופו. באשר לבקשה שלפני, עולה כי המשיבה 2 איננה מתנגדת לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל הננקטים כנגד המבקשים, עד להכרעה בערעור, וזאת בכפוף לכך שהמבקשים ישלמו את כל חוב הפיגורים שנצבר בתיקי הפש"ר, לצד המשך ביצוע התשלומים החודשיים לקופת הכינוס, ויגישו את כל הדו"חות החודשיים הנדרשים, בצירוף אסמכתאות.

דיון והכרעה